החמצתה של הצלחה

בשבועות האחרונים שמענו על עזיבתו של ד"ר ראובן גל את ראשות מנהלת השירות הלאומי-אזרחי במשרד ראש הממשלה. האירוניה היא שד"ר גל, לשעבר הפסיכולוג הראשי של צה"ל, עוזב את התפקיד דווקא בגלל הצלחתו בו והעצוב הוא שהתברר שוב שממשלת ישראל קטנה על המפעל החשוב שראובן גל הקים ונבהלת מהצלחותיה שלה עצמה.

מנהלת השירות הלאומי-אזרחי הוקמה (2005) כדי לתת כלים בהתמודדות עם אחת הדילמות המציקות ביותר בכל מה שקשור למעמדם של אזרחי ישראל הערבים בתוך החברה הישראלית. אחת הטענות החוזרות ונשנות בשיח על הזכויות השוות המגיעות (ובצדק) לכלל אזרחי המדינה הייתה ששוויון בזכויות גורר גם שוויון בחובות, או במילים אחרות: כיוון שרק היהודים משרתים בצבא או בשירות לאומי - מגיע להם יותר. הטענה הזו לא נשארה רק בגדר הפולמוס התיאורטי והיו ויש לה מספר השתמעויות בחקיקה המפלה את ערביי ישראל בכל הקשור לזכאויות והטבות שונות. לטענה בדבר אי-שוויון בחובות האזרחיות ניתנו בדרך כלל מספר תשובות שעיקרן היה שאי-אפשר שערבים יתגייסו לצבא ויילחמו נגד בני עמם, שהצבא גם לא מעוניין בעצם בגיוס ערבים לשורותיו מטעמי בטחון ושהמדינה לא התאמצה לייצר כלים חלופיים עבור הציבור האזרחי על-מנת שיוכל למלא את חובתו האזרחית משום שבעצם המדינה לא מעוניינת בשוויון אזרחי מלא לכלל אזרחיה. מבלי להיכנס לניתוח הסיבות הרי המצב היה שאף אחת מטענות הנגד לא היוותה מענה משכנע מספיק ומה שקרוי "הרחוב הישראלי" המשיך לראות באי השוויון של ערביי ישראל מצב דברים מוצדק.

מנהלת השירות הלאומי-אזרחי באה לענות על בעייתיות זו בדיוק ולהעמיד את הכלים שיוכלו לתרום תרומה כפולה ומשולשת לחברה הערבית בישראל: להעמיד מאגר מתנדבים לטובת צמצום פערים במגזר המקופח ביותר במדינה, לאפשר לצעירים אלו התנסות מקצועית שתשפר את סיכוייהם בשוק העבודה והלימודים ולתת אפשרות לדור הערבי הצעיר לבסס את טיעוניו לטובת שוויון אזרחי מלא באמצעות מילוי חובתו האזרחית בקהילתו.

הייתה זו התפתחות היסטורית שקשה להמעיט בחשיבותה מצד ממשלת ישראל. אומנם באיחור רב ובגמגום אבל למרבה ההפתעה (ואולי לא) את המכשול הגדול ביותר על דרכה של התפתחות זו הציבה הנהגת הציבור הערבי. חזית כמעט אחידה של חברי כנסת וראשי רשויות יצאה נגד היוזמה בטיעונים שונים ומשונים (עידוד השירות בצה"ל בינם) וכך גם הקולות המתונים מבית שראו ביוזמה דבר חיובי נאלצו ליישר קו במרחב הציבורי עם מתנגדיה הקיצוניים. רבים בציבור הערבי והיהודי ראו בכך עיוורון של ההנהגה הערבית לתהליכים המתפתחים בחברה הישראלית ובקרב ערביי ישראל וראו בהם מי שיורים לעצמם ברגל. ואכן הרחוב הערבי הגיב הפוך להנהגתו: כבר בשנתיים הראשונות התנדבו לשירות הלאומי-אזרחי כ-300 צעירים וצעירות, בשנה השלישית קפץ המספר למעל 600 ובשנה האחרונה כבר שירתו מעל 1,000 מתנדבים ערביים במקומות שונים כאשר 500 נוספים נותרו מחוץ לתוכנית. השנה מספר אלו שלא יוכלו להתקבל לתוכנית כבר עלה ל-1,000. סקר שעשה פרופ' סמי סמוכה מאוניברסיטת חיפה בתחילת 2008 מצא ש75% מהצעירים הערביים בין הגילאים 16-22 תומך בשירות האזרחי.

ראובן גל עזב את הנהלת השירות בגלל סירוב משרד האוצר והמדע (האחראי על מנהלת השירות הלאומי-אזרחי) להגדיל את מספר התקנים כך שכל צעיר וצעירה ערביים שירצו יוכלו למלא את חובתם האזרחית לחברתם ולמדינתם.

וכך, ברית מוזרה ומרפת ידיים של הנהגת הציבור הערבי מחד ופקידי האוצר ומשרד המדע מאידך חברה נגד יוזמה שיכולה לתרום מעשית וציבורית לרווחתם ולקידומם של ערביי ישראל בדרך אל שוויון אזרחי מלא. ואולי בגלל כך? מה דעתכם? דודו